זה קרוב לשנה מאז שהכרתי את ורד באמצעות הארגון המיוחד "קשר יהודי" ורד, אישה חמה ונעימה, אשר בתוך תוכה מתגלה האדם המבקש, מחפש, לומד וחוקר, מחפשת קירבת אלוקים. בעקבות ספרה של סיון רהב מאיר על הרה"ג ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל, נחשפה למהות החיים של בני התורה, מבינה שכדי להגיע לשלימות רוחנית ואנושית, צריך ללמוד וצריך לעבוד. היא פונה לסיון לבקש עוד. והיא מפנה אותה לקשר יהודי. מאז, הכל הסטוריה…. ההתחלות, תמיד קשות, ורד התחילה את צעדיה בקשר עם הרבה חששות,שאלות ותהיות והרבה סקפטיות לגבי הסיכויים של הקשר להחזיק מעמד. התחלנו, בצעדים קטנים, פעם בשבוע, לפעמים פעם בשבועיים והנה הגיעה הקורונה לפתחינו. ורד, כפי שמעידה על עצמה, מרגישה שהקורונה היא זו שפתחה לה צוהר ללמוד, להקשיב, להרחיב אופקים בחיבור בין האדם לבוראו. הסגר הראשון שנכפה עלינו בתקופת פסח, נתן לה את האפשרות ללמוד ולהכיר את חג הפסח מקרוב. הסגר, כמה שנשמע בקונוטציה שלילית, לגבי ורד הוא נתן לה פסק זמן ממרדף החיים, אין יציאות, אין בילויים, אין טיסות. דווקא העצירה הזו של החיים ולכאורה יצירת החלל הזה, נתנו לה את ההזדמנות למלא אותו בתוכן רוחני. ורד, שבאופי שלה מחפשת את הצמיחה הרוחנית, לא עושה הנחות לעצמה. היא לקחה על עצמה כעבודת חיים ללמוד להקשיב. והיא מציינת ש"אי אפשר להישאר אדיש מול המציאות החדשה בה אנו נמצאים יחד עם כל העולם כולו" היום, במבט לאחור, ורד מספרת שהדבר שנתן לה אמון בקשר / בגשר הוא ההרגשה שעומד מולה בן אדם "כמוני" רק בלבוש אחר. היא גילתה שיש בינינו הרבה מכנה משותף, שתינו נשואות, עם 4 ילדים,עובדות בתחומים דומים, ומתוכן השיחות היא הבינה שאנחנו אף דומות ברמת מאבקי האופי שלנו. ואת הגילוי הזה, לא מגלים בצורה חיצונית, אלא בהכרות של שיחה. יש משהו בשיחת הטלפון דוקא, שנותן לשיח להיות ממוקד מטרה, להיות זך ונקי. העיניים מבלבלות אותנו, מראה העיניים מסית אותנו ומסיח את דעתנו. מה שמניע אותנו היום, זה התוכן ולא התפאורה. ורד, שמלבד החברותא, משקיעה שעות בלימוד אישי, מקדישה את השבת שלה ללימוד פרשת השבוע בכוחות עצמה מספרים שהיא משיגה, לומדת ומפנימה. המסר של ורד, שעלינו, ללמוד להקשיב אחד לשני. לקבל אחד מהשני באמצעות הקשבה ולא באמצעות מפגש. אנחנו חיים בעולם של תבניות ותגיות, ובעיניה קשר יהודי הוא הגשר. אנחנו כולנו בני עם אחד. והגשר הזה הוא זה שיכול לחולל את המהפכה לאסוף את השברים לתפור את הקרעים ולהביא אותנו למצב של 'ויחן ישראל כנגד ההר, כאיש אחד בלב אחד'.
ומכאן, לנקודת המבט שלי. בשיחת ההכרות שלנו, הבהרתי לורד שחברותא – משמעותה לימוד זוגי, אין כאן מקום למסירת שיעורים חד צדדית. אני מצפה להיתרם מהקשר לא פחות מאשר לתרום לו. ואכן אני חייבת לציין שאני מוצאת את עצמי במקום אחר מאז החל הקשר עם ורד. ורד, היא זו שיצרה לי את האתגר ואת המחייב להמשיך וללמוד, להבין ולחקור גם דברים שמפאת אורח חיינו נראים לנו מובנים ואנו מקיימים אותם ללא שאלות ותהיות. אם הלל מחייב את העניים ורבי את העשירים, אז ורד מחייבת אותנו, הציבור שגדל והתחנך על ערכי לימוד התורה והמצוות. ורד מגיעה מרקע בעל לב חם ליהדות ולמסורת אך רחוק ממנו מסיבה פשוטה, אף פעם לא לימדו אותה. ורד, כמו רבים מאחינו הרחוקים שאינם מכירים מקרוב את התורה ומצוותיה, ציירה לעצמה את התורה כאוסף איסורים ועונשים (ח"ו). כבר בשיחות הראשונות בהם למדנו על מהות הקשר בין בורא העולם לברואיו, על החיבור והאהבה המגיעים מלימוד התורה וקיום מצוותיה הרגישה ורד שנפתח לה עולם חדש. מתוך כאב היא שאלה, למה לא לימדו אותי את הדברים האלו ? אציין רק דוגמא קטנה שציינה בפני. ורד לא הכירה את מצוות פדיון הבן. היא באה מבית שיש בו 2 בנות בלבד ומעולם לא שמעה על מצוה זו. לורד, בן בכור, אך רק בהיות בן 11, באופן "אקראי" התודעה למצוה זו. יש להדגיש כי ורד עושה את התהליך בעצמה, לבדה ללא כל גיבוי וחיזוק מבני משפחתה. ובכל זאת, ורד עם העוצמה הפנימית שלה החליטה שאנחנו נלמד את מצוות התורה ולקחה על עצמה "פרויקט" להנגיש את מצוות התורה לציבור הנשים אשר עדיין לא זכו ללמוד ולהתקרב, על מנת שיכירו את המושגים הבסייסים של התורה ומצוותיה באופן מאהיב ומקרב ולא מפחיד ומרחק. אנחנו בעיצומו של פריוקט זה, ובסיומו נפיץ את "ספר המצוות" לכל המבקש להכיר ולהתקרב. ועל זאת, תודתינו לקשר יהודי שבלעדיו לא היינו מגיעים לזאת. קשר יהודי מביא ליצירת מפגשים שבדרך הטבע לא היה סיכוי להפגיש בין הצדדים. קשר יהודי לקח על עצמו את השליחות לחבר לא רק בין אנשים, אלא ליצור את החיבור בין נשמות, הוא זה שהקים את התשתית המאפשרת את החיבורים הללו. ואכן זכינו ורד ואני לחברות אמת, עם פתיחות ואהבה וצמיחה רוחנית… והשמים הם הגבול. מעריכות ומוקירות ורד ובת-שבע

אני רוצה
גם!